ההיסטוריה של אמנויות הלחימה

מאת: ד"ר גיא מור

משחר ההיסטוריה היכן שהיה אדם היו קימות שיטות לחימה כאלו או אחרות, (הדיון מה ההבדל בין שיטת לחימה ואמנות לחימה הינו ארוך ומייגע ונשאיר אותו להזדמנות אחרת).  אך מה הייתה אמנות הלחימה הראשונה? למי מגיעה הבכורה?

התשובה אינה פשוטה שכן הסתמכות על עדויות היסטוריות עלולה להטעות, כיוון שתרבויות שלמות נמחקו ללא כל שריד. העובדה כי במצריים קיימות עדויות מצוירות בפירמידות על קיומה של אמנות לחימה מלפני כ- 5000 שנים אינה מעידה בהכרח על כך שלא היו קיימות אמנויות לחימה קודם לכן, אבל זו העדות הראשונה הידועה לנו היום.

ממצריים אנו עוברים לאי סנטוריני בו מצויות עדויות לצורת קרב ייחודית משנת 1600 לפנה"ס, הייחוד בציור הקיר מסנטוריני הינו בכך שללוחמים הייתה יד אחת חופשייה והשנייה מוגנת בכפפת איגרוף, מה שמעיד על צורת לחימה המשלבת בעיטות, אגרופים, תפישות והטלות. ציורי קיר אלו מהווים עדות ראשונה לאמנות הלחימה המיתולוגית "פאנקרטיון" עליה יורחב במאמר נפרד בהמשך.

היסטוריונים העוסקים בחקר אמנויות הלחימה, סוברים שאלכסנדר מוקדון בכובשו את הודו הביא לשם את אמנות הלחימה היוונית שהשפיעה על אמנויות הלחימה המקומיות, אך אלו המכירים את המגוון העשיר של אמנויות הלחימה ההודיות יבחינו כי ההודים כמו גם עמים אחרים השכילו לפתח שיטות לחימה עצמאיות ואותנטיות.

האגדה מספרת על נזיר בודהיסטי בשם בודהידרמה (או דארומה) שיצא במסע רגלי מהודו לסין, בסין הוא הגיע למנזר שאולין במטרה ללמד את הנזירים זן, בהגיעו למנזר נוכח כי מצבם הגופני של הנזירים  ירוד וכי לא יוכלו לעמוד פיסית באימוני הזן המפרכים.
הוא לימד את הנזירים סדרת תנועות לפיתוח חוסנם הגופני, במהרה התברר לנזירים שתנועות אלו יעילות ביותר גם כתרגילי התקפה והגנה, מכאן סוברים התפתחה שיטת הלחימה של נזירי שאולין.

עולם אסכולות הלחימה הסיניות עשיר ביותר, הסינים לא השאירו חיה אחת ללא סגנון לחימה התואם את התנהגותה: גמל שלמה, העגור, הנמר, הנחש הקוף ועוד, שיטות רבות נוספות מבוססות על סגנונות משפחתיים, משלח יד או כלי נשק.
כאן המקום לציין כי פירוש המונח "קונג-פו" בסינית הינו "מיומנות" ואינו מתייחס באופן ייחודי לשיטת לחימה זו או אחרת.

מסין אנו מגיעים לאוקינאווה אי השוכן בין סין ליפן שהיווה מרכז פורה למיזוג והשפעה הדדית של אמנויות לחימה, מספר רב של שיטות קראטה צמח באי זה כולל: נאה- טה, טומרי-טה ושורי-טה.
"טה ביפנית זה "יד".

ג'ישין פונאקושי אבי הקראטה המודרני גדל באוקינאוה ועבר ליפן שם הציג את שיטת הקראטה שלו "שוטוקאן" שהפכה במהרה לשיטת הקראטה הנפוצה ביותר בעולם עד היום.
 השם קראטה מורכב משתי מילים "קארה" שמשמעו "רייק" ו"טה" שמשמעו כאמור – יד
לשם "קראטה", "יד ריקה" מספר פירושים:
א. יד ריקה מכלי נשק – משמעו לחימה בידיים ריקות.
ב. יד ריקה מכוונת זדון – מתייחס לאופי הלחימה ועל כך שמטרת העל של הקראטה היא להביא לשלום והרמוניה.
ג. בצורת כתב מסוימת הכיתוב "קארה" מתייחס למצב המחשבה הריקה, NO MIND המאפיין אמן לחימה אמיתי.

שיטות נוספות כמו ג'ודו, איקידו, קנדו, יאי-דו, קיודו ועוד אף הן צמחו ביפן.

המונח "דו" משמעו דרך, והוא מתייחס לדרך החיים של אמן הלחימה, הדגש מושם על הדרך ולא על התוצאה.

תנופה אדירה לחדירת אמנויות הלחימה המזרחיות למערב נעשתה לאחר מלחמת העולם השנייה ולאחר מלחמת קוריאה. סרטי קולנוע שעסקו בנינג'ות, סמוראים ושיטות לחימה סיניות הביאו עדנה לעולם אמנויות הלחימה אך לא הצליחו לשפוך אור על חללים רבים שעדיין נותרו בכל הקשור למהלך ההיסטוריה וההתפתחות של אמנויות הלחימה. 

התכנים המופיעים בדף זה נועדו לספק אינפורמציה כללית בלבד, לא ניתנו על ידי מוסד רפואי, אינם מהווים חוות דעת מקצועית, המלצה, תחליף להתייעצות עם מומחה או קבלת ייעוץ רפואי.